דלקת בכף הרגל היא תגובה חיסונית הגורמת לנפיחות, אדמומיות, כאב וחום.
דלקת בכף הרגל עשויה להיות חריפה או כרונית. כמה סיבות נפוצות כוללות נקעים, מתיחות, כוויות, שברים, עקיצות/עקיצות של חרקים, זיהומים (כולל כיבים סוכרתיים), תגובות לתרופות או חומרים אחרים, כולל צמחים רעילים או הכשות נחש.
סוגים מסוימים של דלקת מאופיינים בכאב במנוחה, כאשר תסמינים נוספים מחמירים בלילה. סוגים אחרים קשורים לנוקשות בוקר הנמשכת יותר משעה, המלווה בחום ורגישות למגע מעל בולטות גרמיות.
ישנן מספר סיבות שונות למצב זה: זיהום, אלרגיות, פציעה גופנית, למשל, נקע, חומרים רעילים כגון אלכוהול, ומחלות בתיווך חיסוני כגון דלקת מפרקים תגובתית.
דלקת חריפה של כף הרגל נגרמת על ידי זיהום או נזק לרקמות, מה שמוביל לנפיחות רקמות עקב כניסת נוזלים לרקמות מהרחבת כלי הדם. דלקת כרונית של כף הרגל נובעת מתהליך אוטואימוני מתמשך הגורם לנזק לרקמות מבלי להדביק אותן, מה שמוביל להתפרצות איטית יותר אך לפגיעה ברקמה מתמשכת יותר עם פחות כאבים בהתחלה אך כמויות גבוהות יותר בהמשך.
בדרך כלל יהיו רמות גבוהות של תסמינים מערכתיים במקרים חריפים בהתאם למה שגרם לזה, למשל, חום אם זה זיהום. במקרים כרוניים, יתכן והמטופל סובל מכאבים מקומיים בלבד הקשורים לתנועה וקשיחות בוקר במפרקים.
למטופל עשויים להיות סימנים של אריתמה (אדמומיות בעור), חום וכאב כאשר מסתכלים על כף הרגל. נפיחות היא אחד הממצאים השכיחים ביותר במקרים חריפים, ויכולות להיות גם רגישות ולחץ.
הממצאים השכיחים ביותר המדווחים בבדיקת דלקת בכף הרגל הם:
אובאיטיס (דלקת בעין) נקשרה עם תסמונת רייטר, מחלה אוטואימונית המאופיינת על ידי אובאיטיס (דלקת בתוך העין), דלקת פרקים (נפיחות/כאב/נוקשות מפרקים) ופריחה בעור. זיהום ב- Chlamydia trachomatis הוא גורם נוסף לתסמונת רייטר, המראה דלקת שופכה (דלקת בדרכי השתן אצל גברים), דלקת צוואר הרחם (דלקת של האנדוצורביקס בנשים) ודלקת פרקים.
כלי האבחון הנפוצים ביותר בשימוש הם היסטוריה, בדיקה מערכתית, בדיקה גופנית כולל בדיקות דם, מחקרי הדמיה רדיולוגיים כגון סריקות רנטגן או MRI. בדיקות דם משמשות לבדיקת גורם שגרוני, הקיים במחלה אוטואימונית הנקראת דלקת מפרקים שגרונית, המאופיינת בכאב/נוקשות/נפיחות במפרקים, במיוחד בפרקי כף היד ובאצבעות הידיים. תמונות רדיולוגיה יראו סימני דלקת בגידים עקב זיהום חיידקי. מעורבות העצם תוצג בתמונת רנטגן אם מדובר באוסטאומיאליטיס (זיהום בעצמות). נוכחות אוויר ברקמות כף הרגל מעידה על מחלת הנמק, אותה ניתן לראות באמצעות סריקות MRI.
הטיפול בדלקת בכף הרגל תלוי בחומרה ובסיבה, אך תמיד יתחיל בחבילות קרח/הצטננות ואחריה טיפול RICE (מנוחה, קרח, דחיסה והגבהה) שיש ליישם רק למשך 15 דקות. מקרים קלים יפתרו תוך 24 שעות לאחר טיפול זה, אך בעיות חמורות יותר עשויות להימשך עד 7 ימים. השלב השני של הטיפול יכלול NSAIDs (תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות), למשל, איבופרופן או דיקלופנק, הפועלים כמשככי כאבים קלים ומפחיתים דלקת וחום. אין להשתמש בהם אם למטופל יש כיב קיבה או דימום בגוף. מקרים חמורים יותר עשויים לדרוש נטילת מינונים גבוהים יותר, מה שיגרום ליותר תופעות לוואי; במקרה זה, מומלץ לכסות אותם באקמול (פרצטמול) כדי להקל על כל כאב ולהוריד את הסיכון לסיבוכים. קורטיקוסטרואידים הם תרופה נוספת הנפוצה להפחתת דלקת במצבים דלקתיים כגון דלקת פרקים. הם יכולים לשמש גם להתלקחות חריפה כאשר NSAIDs אינם פועלים, למשל, בדלקת מפרקים ספטית.
אפשרויות הטיפול יהיו תלויות בכמה זמן זה קיים, האם יש אדמומיות, מוגלה כל שהיא יוצאת מהם, רמות כאב וכו'… הייתי שוטפת אותם במים חמימים כדי לנקות את האזור ואז מורחת קרם חיטוי. . אם זה לא מסתדר אחרי כמה ימים, אני מציע לפנות לרופא המשפחה שלהם לאנטיביוטיקה.
אחת הדרכים הנפוצות ביותר לטיפול בדלקת בכף הרגל היא שימוש במדרסים, ובעיקר מדרסים בהתאמה אישית; בעקרון, כל סוגי המדרסים האורטופדיים האיכותיים יתאימו לטיפול בתופעה.
לעתים קרובות מטופלים פונים לטיפול רפואי עבור דלקת בכף הרגל רק כאשר יש להם כבר תסמינים, וזו הסיבה שתמיד חיוני לנקוט באמצעי מניעה על ידי ביצוע תרגילים המחזקים את שרירי הרגליים (למשל, הליכה יחפה) ולבישת הנעלה נוחה.
יש לתת גם תקופת מנוחה כדי לסייע בהפחתת הדלקת.
מהם מדרסים, איך מתאימים אותם ומה חשוב לוודא לפני שבוחרים את המקום בו תזמינו אותם? הנה כמה דברים שכדאי לכם לדעת.
מדרסים, ובעיקר מדרסים קשיחים הם מדרסים נכונים לטיפול בפלטפוס, גם בשביל לתת תמיכה בקשת ולפזר את נקודות הלחץ, וגם ובעיקר בשביל ליישר את היציבה, לאזן את המנח של הרגל כנגד הקרקע.
חשוב להתחיל לטפל בנושא כבר מילדות כדי למנוע את השחיקה המצטברת עם השנים ולמנוע כאבים עתידיים שעלולים לדרוש התערבות משמעותית יותר.
דלקת בכף הרגל עשויה להיות חריפה או כרונית. כמה סיבות נפוצות כוללות נקעים, מתיחות, כוויות, שברים, עקיצות/עקיצות של חרקים, זיהומים (כולל כיבים סוכרתיים), תגובות לתרופות או חומרים אחרים, כולל צמחים רעילים או הכשות נחש.
